התקן תוך רחמי הורמונלי

התקנים תוך רחמיים הורמונליים

ההתקנים ההורמונליים מפרישים הורמון פרוגסטרון בלבד במינון נמוך ביותר (ללא אסטרוגן שיש בגלולות), הם יעילים מאד במניעת היריון בשיעור של כ – % 99.8 והם מורידים בצורה משמעותית את כמויות הווסת.

המועד המתאים להחדרת ההתקן, מבנהו וחששות מפגיעה בדופן הרחם (פרפורציה) הינו מקביל מאד להתקן שאינו הורמונלי.

הריונות בלתי צפויים והתפרקות ההתקן בחלל הרחם קצת יותר נדירים מאשר התקן לא הורמונלי.

היריון תוך כדי שימוש בהתקן התוך־רחמי הוא מאוד נדיר.

אי־הופעת הדימום הווסתי אינה בהכרח סימן להיריון, שכן אצל חלק מהנשים הדימום נפסק בזמן השימוש בהתקן.

עם זאת, בכדי לשלול היריון, ניתן לעשות בדיקת היריון אם לא הופיע דימום במשך שישה שבועות.

במקרה של היריון תוך כדי שימוש בהתקן יש ליצור קשר עם הרופא מהר ככל האפשר כדי לשלול את האפשרות של היריון מחוץ לרחם.

אם מדובר בהיריון רגיל, הרופא יסיר את ההתקן בהליך היסטרוסקופי בכדי להקטין את הסיכון להפלה.

התקן מירנה המיועד עד חמש שנים יפחית את כמות הדמם הווסתי כמעט אצל כל הנשים, בעוד שלכרבע מהנשים לא יהיה ווסת כלל. (כמובן שעם הוצאת ההתקן הווסת חוזרת תוך חודש).

בשנת 2016 הגיע לארץ התקן חדש הנקרא ג'נס (JANESS) אשר מיועד עד שלש שנים.

בשנת 2019 הגיע התקן הורמונלי נוסף בשם קיילינה (KYLEENA) המיועד עד חמש שנים כמו המירנה.

ההבדל הוא שהתקנים אלו מכילים פחות הורמונים מאשר המירנה (שגם כך עם כמות לא גבוהה) והם קטנים יותר בגודלם הפיזי. הנתון הזה מאפשר התקנה יותר קלה ונינוחה הן לרופא והן למטופלות. ובעיקר לנשים צעירות לפני לידות אשר מבנה הרחם והצוואר שלהן עדיין צר יחסית.

לעומת זאת לנשים עם דמם ווסתי כבד תתאים יותר המירנה שלמעשה אחת מן ההתוויות שלה הינה מטרה זו. משכך היא גם נמצאת בסל הבריאות לנשים שהן מעל גיל 45 וסובלות מדמם ווסתי כבד.

ההתקן ההורמונלי אינו מתאים אם קיים חשד להריון וכן במקרים הבאים:

• סרטן השד בהווה או בחמש השנים האחרונות.
• סרטן צוואר הרחם.
• מחלת כבד.
• דימום לא מוסבר מהנרתיק כגון דימום בין מחזורי וסת או דימום לאחר קיום יחסי מין.
• מחלת עורקים או עבר של מחלת לב או שבץ.
• קריש דם בעורק או בווריד.
• זיהום המועבר בזמן מגע מיני שאינו מטופל או דלקת אגן.
• בעיות ברחם או בצוואר הרחם.

ניתן להחדיר התקן תוך רחמי הורמונלי 4-6 שבועות לאחר לידה (נרתיקית או קיסרית).

ניתן להחדיר התקן תוך רחמי הורמונלי לאחר הפלה טבעית או הפלה מלאכותית. לרוב ניתן לבצע זאת מיד לאחר ההפלה או תוך 48 שעות, ובתנאי שאין חשש לזיהום.

מבחינה הלכתית,

דימום כתוצאה מהחדרת או הוצאת ההתקן נידון כפציעה.

אמנם, בהתקנים אלו עקב פעילותם ההורמונלית קשה להבחין בין דימום כתוצאה מפציעה ולבין דימום כתוצאה מתגובה הורמונלית.

משכך לא ניתן לתלות הדימום בפציעה לאחר שחלפו מספר ימים ממועד החדרתו.

יש לציין שבעקבות כך ומעבר לנושא החדרת ההתקן, לרוב נשים אלו יסבלו מהכתמות כתוצאה מהפעילות ההרומונלית בתקופה שיכולה להימשך עד חצי שנה, כאשר בתקופה זו יתכנו ימי טהרה מועטים. דבר המגביל ומקשה על שומרי טהרה.

בסיטואציה כזו יש לשקול שימוש נלווה בגלולות כדוגמת פרוגילוטון ופרימולוט נור בכדי להפסיק את הדימום.

נידון נוסף הינו ההתייחסות לדימום המועט אשר הינו מופחת משמעותית כאמור לעיל, ואינו דומה לוסת המקורית, ולרוב אף אינו עונה על תנאי כתם בכדי לטמא האישה.

כאשר לדעת רוב מוחלט של הפוסקים יש לדונו כדימום ויסתי מאחר וזוהי דרך ראייתה בשלב זה עם ההתקן.

למאמרים נוספים בנושא אמצעי מניעה:

מבוא לאמצעי מניעה.
1. אמצעי מניעה טבעיים.
2. אמצעי מניעה חוצצים.
3. קוטלי זרע.
4. אמצעי מניעה הורמונליים.
5. גלולות פרוגסטרון וגלולות משולבות.
6. גלולת היום שאחרי.
7. נובה רינג.
8. מדבקת "אוורה".
9. התקן תוך רחמי לא הורמונלי.
10. התקן תוך רחמי הורמונלי.
11. אמצעי מניעה בלתי הפיכים.
12. כריתת רחם.
13. סירוס כימי.
14. וסקטומי – קשירת צינוריות הזרע.