כאשר ישנו איחור בוסת ועולה החשד להיריון, בד"כ ישנן שתי דרכים לאמת זאת בצורה יחסית מהירה וללא ביקור רופא.
- בדיקת שתן לאיתור hCG.
- בדיקת דם לאיתור hCG.
כאשר השניה יותר אמינה מן הראשונה.
בשלב זה האישה תקבע תור למרפאה שם תבוצע לה בדיקת או"ס וגינלי לאיתור שק היריון (או אפילו שק חלמון/קוטב עוברי/דופק. כתלות במספר השבועות מהוסת האחרונה).
בבדיקת או"ס בגישה בטנית לרוב לא ניתן לזהות את העובר בצורה ברורה לפני שבוע 10.
באם לא נמצא אחד מן הנ"ל האישה תשלח לבדיקת דם hCG מסוג B (או בקיצור בטא) במידה ולא עשתה זאת לפני כן.
במהלך השליש הראשון להיריון מוכפלות רמות hCG-B מדי יומיים-שלושה.
קצב עלייה נמוך או גבוה של הורמון ה- hCG יכול להעיד על מצבי הריון חריגים.
קצב עלייה גבוה יכול לאפיין הריון מרובה עוברים או הריון לא תקין.
קצב עלייה נמוך עלול להצביע על הריון לא תקין כמו הריון חוץ רחמי או על סיכון להפלה.
לעומת זאת, באם הרופא/ה זיהתה סימני היריון בבדיקת האו"ס, ניתן להתחיל כבר מעקב היריון.
בשלב זה הרופא/ה כבר תסקור את עברה הרפואי של האשה ההרה, התרופות שהיא נוטלת, מחלות משפחתיות, וגורמי סיכון להריון כגון עישון.
כמו כן היא נשאלת על נטילת חומצה פולית למניעת מומים בעובר (שרצוי להתחיל עמה כשלושה חודשים לפני ההריון) ועל הבדיקות
הגנטיות.
מעקב ההיריון כולל מספר בדיקות ומחולק לשלושה טרימסטרים (שלישים).
כאשר השליש הראשון הינו הקריטי ביותר לתקינות העובר מבחינה גנטית היות והיווצרות איברי העובר מתרחשת בו, עם זאת בסוף השליש השני והשלישי ניתן יותר לאתר בעיות וכפועל יוצא לטפל בהם לעיתים.