רקע רפואי
צילום רחם הוא שיטה מיוחדת של רנטגן המייצרת תמונות של הרחם והחצוצרות, וחלקי הגוף המעורבים בלידה ובמערכת הרבייה. הצילום מסייע לבדוק האם החצוצרות פתוחות, וכן להערכת גודל וצורת הרחם.
בדיקה זו נפוצה בקרב נשים המתקשות להיכנס להריון, ומאפשרת לרופא לבדוק שהחצוצרות אינן חסומות, וכן להעריך את צורת ומבנה הרחם, ולגילוי כל הצטלקות באזור, מה שעלול לגרום לא רק לאי פריון, אלא גם להפלות חוזרות ונשנות.
בבדיקת רנטגן פשוטה לא ניתן לראות את הרקמות הרכות של מערכת הרבייה, על כן יש צורך למלא אותן בנוזל הקרוי צבע ניגודי (נוזל על בסיס יוד), האטום לקרני הרנטגן. החומר מדגיש את קווי המתאר האנטומיים על גבי פילם רנטגן סטנדרטי, וכך נראים הרחם והחצוצרות.
מבצע הבדיקה משתמש במפשק (ספקולום) על מנת להרחיב את פתח הנרתיק, והחומר הניגודי מוחדר דרך צינורית בעובי של כ-3 מ"מ שמוכנסת לצוואר הרחם, וכך, החומר הניגודי חודר לתוך הרחם, אם החצוצרות פתוחות הוא יזרום לכל אורך החצוצרות ויתנקז לתוך חלל האגן.
ישנן שלוש טכניקות לביצוע צילום רחם:
בטכניקה הראשונה, הוותיקה יותר, תופסים את צוואר הרחם ע"י מצבט רפואי (קוגלצנגן; טנקולום), ומחדירים לצוואר הרחם צינור מתכת שבקצהו קונוס הנצמד לפתח הצוואר. מזריקים לתוך צוואר הרחם את החומר הניגודי דרך הצינור, באופן שהצינור עצמו לא נכנס לרחם אלא רק לצוואר.
בטכניקה השניה מפשקים את הנרתיק עם ספקולום רגיל, ובדרך כלל הרופא לא משתמש בקוגלצנגן בשביל לתפוס את צוואר הרחם. לאחר מכן, מחדירים צינורית גמישה (ולא קשיחה כמו הטכניקה הוותיקה) לתוך הרחם שבקצהו בלון קטן המתנפח בתוך הרחם או בצוואר הרחם, וכך נמנעת בריחה של הנוזל לנרתיק. מזריקים את התמיסה דרך הצינורית ומשקפים ומצלמים רנטגנית.
הטכניקה השלישית, דומה לשניה, אלא שבמקום בלון שמונע את בריחת הנוזל לנרתיק, משתמשים בצינורית הכוללת מעין כובעון עם וואקום מכיוון הנרתיק, כדי למנוע את יציאת הנוזל והצינורית.
השיטות האחרונות (השניה והשלישית), הנעשות באמצעות הצינורית הגמישה, פחות כואבות בדרך כלל. וזאת מכיון שהצינורית גמישה וממילא מפחיתה את תחושת הכאב, וגם בגלל שבשיטות אלו זו ישנם רופאים שלא ישתמשו בקוגלצנגן כלל, כיון שהצינורית נכנסת לרחם, והבלון או הוואקום שומרים שהנוזל והצינורית לא יפלטו לנרתיק, בשונה מהשיטה הראשונה שמצמידים את הקונוס לצוואר הרחם מכיוון הנרתיק, ולכן יש צורך לקבע את צוואר הרחם על ידי הקוגלצנגן, כדי שהקונוס לא יישמט.
צילום הרחם בודק בראש ובראשונה האם החצוצרות פתוחות. במידה והחצוצרות סתומות, ניתן במצבים חסימתיים מסוימים, לנסות לפתוח את החצוצרות. ישנם רופאים שעושים את הפתיחה, תוך כדי צילום הרחם, וישנם שעושים זאת ע"י היסטרוסקופיה טיפולית.
בנוסף לבדיקת תקינות החצוצרות, ניתן לבחון במדויק באמצעות הצילום את האנטומיה של חלל הרחם, דבר שמשמש בעיקר בהערכת מצבן של נשים עם הפלות חוזרות, היות וניתן לגלות בעזרתו חריגות מולדות במבנה הרחם העלולות לגרום להפלה, כמו רחם דו-קרני ורחם חצוי. בנוסף, צילום הרחם מסוגל לגלות חריגות בתוך חלל הרחם, כגון צלקות, מיומות ופוליפים, העלולים לגרום לאי פוריות או להכשיל התערבויות טיפוליות.
לעיתים מצוי, שלאחר צילום רחם, האשה נקלטת להריון באופן טבעי, הסיבה לזה ככל הנראה היא בשל שטיפת פסולת חוסמת מתוך החצוצרה בעת החדרת החומר הניגודי. עם זאת, היות שאין דרך לצפות מתי אשה עשויה להרות בעקבות צילום רחם, הבדיקה נחשבת אבחונית בלבד ולא טיפולית.
רקע הלכתי
לעניין פתיחת הקבר ודאי יש להקל לגבי צילום רחם, כמו שנתבאר, מכיון שלפי הטכניקה הראשונה, הצינורית איננה חודרת כלל לתוך הרחם, וכבר נתבאר שפתיחה של פתח צוואר הרחם שלצד הנרתיק, לא נחשבת פתיחה. ואפילו לפי הטכניקות האחרות שהצינורית חודרת לתוך הרחם, קוטר הצינורית איננו גדול מ-3 מ"מ, ואין בשיעור זה משום פתיחת הקבר לכולי עלמא.
מה שנותר לדון הוא בהפרשות היוצאות מהרחם לאחר הבדיקה, האם הן טהורות, משום שלאחר צילום רחם ייתכנו כתמים, כתוצאה מתפיסת צוואר הרחם על ידי הקולצנגן, במידה ונעשה בו שימוש, או מחמת חיכוך הצינורית בצוואר הרחם. מלבד זאת ישנה הפרשה משמעותית כתוצאה מדליפה של הצבע הרדיו-גרפי (החומר הניגודי; יוד) מהרחם ומהנרתיק, נוזל זה הוא בגוון הקרוב לדם הווסתי.
והנה, לפני כמה עשרות שנים, היה טיפול בטכניקה דומה, אלא שבמקום השימוש ברנטגן והזלפת חומר ניגודי, היו מזליפים גז בעוצמה רבה, על מנת לפתוח את החצוצרות במידה והן סתומות. לאחר טיפול זה, האשה היתה מדממת מעט, והפוסקים דנו האם דינו כדם מכה. והחזו"א נקט לאסור כיון שהוא ספק דאורייתא, האם הדם שיוצא הוא מטבעו של הרחם, כדין דם האונס, וטמא, או שמא הוא כמו דם היוצא מחמת שריטה, שגם אם היה קורה במקום אחר בגוף היה יוצא דם, וטהור כדין דם מכה (אלא שהיקל שמספיק שתהא שומרת יום כנגד יום, שרק לזה יש ספק דאורייתא).
דעת הגרש"ז אוירבך, שאם הבדיקה נעשית בסמוך לווסת יש להחמיר, משום דאפשר שעצם הבדיקה והכנסת המכשיר תוך חלל הרחם גרם להקדמת הווסת. ע"כ. אבל אם הבדיקה נעשתה שלא בסמוך לווסת, יש להקל לדברי הגרשז"א. ובאמת למעשה, בדיקת צילום הרחם מתבצעת רק בימים שלאחר המחזור, ולא בימים שסמוכים לו לפניו, כדי שלא לפגוע בהריון, אם ישנו.
דעת הגר"מ גרוס, שהוברר הדבר שבצילום רחם אשר מצוי שרואה אחריו דם, והרופאים אומרים שהוא מכה, מ"מ אין זה מכה אלא שהחומר שהוזרק לרחמה, משפיע על הרחם ומוציא דם נידות, וכן בהכנסת טבעת והתקן לרחם, הטבעת מושך דם נידות, וגם במכה מקילים רק במכה הנראית, אבל מכה פנימית במקור, צריך יישוב גדול להתיר.
בטהרת הבית (ח"ב עמ' סו) כתב, שמה שהחמיר בחשב האפוד בשם זקני הוראה, במוצאת דם אחר הטיפול, שהרי דם לפנינו, אינו מחוור, דהא קיימא לן (סי' קפז) שתולה במכתה, וכמש"כ הגרצ"פ פרנק. ע"ש. ובאבני שוהם (עמ' רב) העיר, שלפי דברי החזון איש ניחא, שהחשב האפוד סובר שדם היוצא מדחיקת התמיסה והנשיפה בבשר הרחם, דינו כדם נדה. ובהוספות ומילואים לאבני שוהם שבד"כ אינה רואה כמות דם גדולה וטהורה.
במידה ובוצע במהלך הבדיקה צינתור חצוצרות על מנת לפתוח חסימה אם ישנה, הרי שהוא כולל פגיעה ברירית הרחם שנמצאת ליד פתחי החצוצרות, ולכן צפוי דימום מסיבי יותר לאחר מכן. גם דם זה מוגדר כדם מכה וטהור, על פי מה שנתבאר.
הלכה למעשה
אשה שעברה צילום רחם, אם ההפרשות מהרחם היו נקיות קודם הבדיקה, טהורה.
והטוב ביותר שהאשה תבצע את בדיקת צילום הרחם מיד לאחר ההפסק בטהרה ובדיקת הראשון לנקיים, ולא תבדוק שוב עד היום השביעי, כדי להימנע משאלות על הבדיקות בשבעה נקיים.
ובמקרה שיש דימום חריג, מורה ההוראה יחקור ויברר על כמות הדם היוצא, אם מדובר בכמות סבירה שמתאימה לפליטת החומר הניגודי שהוחדר לרחם, יש להקל (כדעת הטהרת הבית הנ"ל), אולם אם מדובר בכמויות של דם שאינן סבירות, נראה שהוא דם של מחזור וטמאה. במידה ובוצע במהלך הבדיקה צינתור חצוצרות, כמות הדם עלולה להיות גדולה יותר מאשר הכתמות, ודינו כדם מכה, וטהור.
אולם למעשה הן בצילום רחם והן בצנתור חצוצרות, מכיון שלפעמים הדין עלול להשתנות מחמת כל מיני פרטים, יש לפנות למורה הוראה בשביל לקבל פסיקה הלכה למעשה.