רקע רפואי
שאיבת ביציות היא פרוצדורה המתבצעת כחלק מתהליך הפריה חוץ גופית (IVF), לאחר שהאשה קיבלה את ההורמונים לפי הוראות הרופא, והזקיקים הבשילו לגודלם הרצוי, מתבצעת שאיבת הביציות, שלאחר מכן יַפרו אותן תחת תנאי מעבדה, בזרעו של הבעל, על מנת שיתקבלו עוברים.
בראשית ימי ההפריה החוץ גופית (ראשית שנות ה-80), שאיבת ביציות נעשתה בעזרת לפרוסקופיה. לטכניקה זו יש חסרון, כיון שהיא פעולה ניתוחית רחבה יותר ויש לה את כל הסיכונים הידועים הכרוכים בניתוח לפרוסקופיה.
כיום, שאיבת הביציות נעשית בעזרת אולטרה סאונד וגינלי. באופן כזה, מחדירים מתמר אולטרה סאונד נרתיקי שעליו "מולבשת" מחט החודרת דרך קירות הנרתיק לשחלות. האולטרה סאונד מסייע לרופא בהכוונה של המחט לתוך הזקיקים (שקיות נוזל שבתוכן נמצאות הביציות).
כך דוקרים זקיק אחר זקיק ושואבים את הביציות יחד עם הנוזל שבזקיק, כיון שאין אפשרות לראות את הביציות באולטרה סאונד בשל גודלן המזערי. הנוזל שנשאב מועבר למבחנה, וזו נשלחת מיד למעבדה, שם מוציאים את הביציות, ובודקים במיקרוסקופ את מידת בשלותן, הביציות מבודדות ומוכנסות לאינקובטור בתוך תמיסת תרבית.
תהליך השאיבה אורך כ-20 דקות ומתבצע בהרדמה מלאה כיון שמדובר בפעולה פולשנית המלווה בדקירת הנרתיק והשחלה שלא ניתן להרדים רק אותם, וכן מצריכה גם דיוק מירבי ללא תזוזת המטופלת כלל. לכן, מבצעים הרדמה כללית קצרת מועד (סדציה) בעזרת רופא מרדים.
הלכה למעשה
כל דימום נרתיקי בעקבות פעולה זו הוא בדרך כלל תוצאה של דימום מדופן הנרתיק, ולא מן הרחם עצמו. לכן כיון שאין כאן כניסה לרחם כלל, רק דרך דפנות הנרתיק, והדם שיוצא לאחר השאיבה הוא דם מכה, כתוצאה מדקירת דפנות הנרתיק, האישה טהורה.